התחביב המיוחד של אישתי הציל דבר ערך מאד יקר בליל שבת. מי ידע שפתיחת סיפון יכולה לגרום לשמחה כה גדולה?

זה לא שאני לא יודע או לא רוצה להתעסק עם ענייני אינסטלציה, אבל כשיש לנו סתימה בכיור, רעייתי שתחיה לאורך ימים ושנים, כל כך שמחה להתמודד עם הסיטואציה, שמי אני שאעמוד לה לרועץ חלילה.

בכלל, תחביב מאוד יפה שלה - ואני תמיד מעודד תחביבים (טח ביבים) - זה לפרק סיפונים.
איך שהמים מתחילים לעלות בכיור, אני נוהג לקרוא לה בקול חגיגי כזה שתבוא מהר מהר כי יש לי הפתעה שמחכה לה שתשמח אותה מאוד.

אני עד כדי כך רוצה לעזור לה שלפעמים אני אפילו מעקם מעט את אפי ואומר לה בקול נרגן שזה ממש לא פייר שהיא לא נותנת לי לפתוח סתימה או לפחות לפרק סיפון, ואז מה אם אני לא זוכר לאיזה כיוון צריך לסובב את ההברגה, עם כיוון השעון או נגדו, ובכלל, מה זה ביטוי הארכאי הזה כי מה קשור כיוון לשעון בסלולרי?

מפה לשם, פעם התארחנו בבית הוריה המקסימים בצהרי יום שישי, מתארגנים לקראת שבת.
כהרגלנו, כל אחד מבני הבית היטה שכם וסייע כמיטב יכולתו: ההוא גיהץ, ההיא טאטאה לפני שטיפה, ואחד שלא ננקוב בשמו סידר קיסמים בקופסה.

לפתע זעקה פילחה את האוויר.

חמותי שתחיה קלטה, במהלך קרצוף הכלים בכיור, שבטבעת היהלום שענודה על אצבעה חסר היהלום. שוד ושבר. יהלום יקר שנרכש אחרי חמישים שנות נישואין ונושא עמו גם ערך נוסטלגי רב, כנראה נפל ואבד בתהום הנשייה.

הבחור מהקיסמים עצר את מלאכתו ורץ ישר לכיוון חמותו. הביט הנה והנה, נתן הערכת מצב הגיונית ואמר שאין סיכוי ולא נורא והעיקר הבריאות ושתשים אבן מזכוכית כי מי מבדיל חה חה ועוד מילים שבאמת אין מילים לתארן.

ואז הגיעה רעייתי, לקחה דלי, ובלי לבזבז אנרגיה על מילים, העמידה אותו תחת הסיפון והחלה במלאכת הפירוק. ברקע נשמע קול (ההיגיון לדעתי) שמייעץ לה להתייאש כי חבל כי עוד מעט שבת כי מה הסיכוי למצוא, כי וכי. אבל היא המשיכה בשלה.

הדלי החל מתמלא בטינופת ובמים עכורים והגברת בררה בידיים חשופות ובעיני נץ מי לשבט ומי לחסד. והצופה מהצד, כלומר אני, מעודד אותה בשלילה שאין טעם וחלאס ושהוא רעב ושהוא מוכן לקנות זרקון במקום היהלום.

ואז, באורח נס, היא הגביהה כף יד פתוחה ומושחרת ובמרכזה נצנץ לו היהלום.

מה רבה הייתה השמחה שאחזה בכל בני המשפחה, תענוג היה לראות. חיוכים וחיבוקים ואפילו נצנוצי דמעות בקצה העין היו שם. ואני ממש זוכר איך נער הקיסמים בא לרעייתו וחיבק אותה אפילו שכולה הייתה מכוסה בשאריות ארוחת הצהריים שנשטפו ונתקעו בסיפון ואמר לה כמה הוא גאה בה, ופשוט ידע כאילו היה נביא שבסוף היא תמצא את היהלום, ושהיא היא היהלום האמיתי שלו בלב.

ולא. עדיין לא יצא לי מאז לפתוח סתימות בכיור, אני מודה, אבל לפחות ליום הולדת הבא שלה אקנה מתנה שהיא תשמח בה מאוד. האמת התלבטתי מעט והחלטתי שיותר מטבעת יהלום היא תשמח לקבל נוזל לפתיחת סתימות, כי היא היהלום האמיתי שלי.